עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
להתאהב במי שאנס אותך?
22/01/2018 20:43
Shir
נכון. אהבנו לפני. אבל מאותו יום אני כיאלו זקוקה לו כל כך, דמותו בראשי וזה לא מרפה ממני.
משחזרת שוב ושוב את אותו יום ששכבנו, שבכיתי, שנהנתי, שכאבתי וביקשתי שוב ושוב שיפסיק.
אחרי הבכי הכל כך גדול אחריי שלא פסק רק אחרי איומו לעזוב, פשוט התרפסתי, ורציתי אותו כל כך. רציתי אותו יותר.  
פשוט מאוהבת. כמו קראש מטורף שנראה לי לא הגיוני ולא יכולה לעזוב. 
הראשון והיחיד שלא היה אכפת לו מי אני, מה אני ואיך אני, פשוט רצה- ולקח. 
הראשון והיחיד, שמצד אחד מתחשב בי ומצד שני רואה  רק את רצונותיו, תשוקותיו. אחוז בי בכח, ומצד שני עוצר ומצטער כל-כך.
אני רוצה לעזוב, מבינה שזה לא בריא ולא הגיוני, ומצד שני תלויה בו כל כך ורוצה בו, ורוצה לחיות איתו את חייו. 
כל כך עני, עזוב, אך שמח, לא כאוב. רוצה ולוקח ובוחן גבולות. כמו ילד, ומצד שני גבר אמיתי בלי דאגות. 

1 תגובות
להינות מאונס?
20/01/2018 22:54
Shir
באמת שכבנו? או שכל זה היה חלום?
זה אמיתי.
אני נוגעת בו ובי. אנחנו ערומים. זה לא חלום. זה מציאות. 
"למה לא הפסקת? אמרתי לך להפסיק!"
הוא הביט בי. רק הביט בי בעיניו המעריצות. השלמות. הוא מרגיש בחלום. ואני? 
"בישראל זה יכול להיחשב אונס".
"אוקיי...אוקיי...אבל למה לא אמרת לא?.."
"אתה צריך לראות לבד. אני לא אמרתי כן."
הוא הצטער עד עמקי נשמתו. באמת הצטער. הוא לא הבין את המשמעות. הוא כל כך נהנה, שקוע בעצמו, שכח מעצמו וממני, וכיאלו לא שמע את תחנוני שיפסיק.
האם לסלוח?
האם זה באמת אונס אם בחלק מהזמן אפילו נהנתי?...
בכיתי כל כך. הוא לא עזב, וביקש, והתחנן שאסלח לו. 
כשאיים לעזוב, הדמעות נעצרו ומיהרתי לשים את ראשי על החזה שלו, לקחתי את ידו הימנית והנחתי אותו סביבי. כל כך תלויה. כל כך רוצה אבל גם מבינה שאולי לא....
אני בארץ זרה, אולי אני מרגישה שאין לי ברירה?...
אבל לא יכולה להכחיש שגם נהנתי.....
2 תגובות
אהבה בלתי אפשרית- המשך
19/01/2018 18:37
Shir
השתחררתי מבית החולים ההזוי הזה שהתעוררתי בו.
רק אני וויליאם- הגבר השחור, הגבוה והיפה הזה שלצידי. אני בארץ זרה, לבנה בודדה, עם יותר כסף בכיס אך תלויה בו כל כך.
הוא אוחז בידי ואנחנו יוצאים. סביבנו מבטים של אנשים, שרק מסתכלים ונועצים בנו עיניים. פעם ראשונה שהרגשתי כמו מפורסמת. אפילו היו כמה שהוציאו את הפלאפון וצילמו, ואני במחשבה לבנה ומתנשאת חשבתי לעצמי "מאיפה יש להם סמארטפון".
מישהו לידנו אמר איזה משפט לחבר שלו בסוואילית, אבל לא הבנתי ווויליאם התחיל לצחוק. 
"מה מצחיק כל כך?" שאלתי 
"לא משנה...עזבי".
"לא", התעקשתי. רציתי לדעת.  
"הוא אמר שאת כל כך יפה, פנה לחבר שלו ואמר- בחיים לא יהיה לנו מזל כזה להשיג כזאת בחורה יפה, כמו הבחור הזה", כשהוא מתכוון אלי ואליו. 
חייכיתי. הבנתי שמרימים לו ברחוב, והוא מרגיש מאושר. 
לפתע מישהו פנה אלינו, צולע, והושיט לנו יד לצדקה, וויליאם ישר נתן לו 10,000 שילינג, שזה כמעט 5 דולר. 
וויליאם אמר שאין לו יכולת לעבוד כמוהו, אז צריך לתת. והוא נתן. 
ידעתי ש- 5 דולר בשבילו זה הרבה, זה משהו כמו שבוע עבודה- 10 שעות ביום בשבילו. אבל הוא בכל זאת נתן, מכל הלב, בלי להתחרט, והסביר לי ברוגע, בשלווה את מעשיו אל מול מבטי התמוה. 
המשכנו ללכת לכיוון האוטובוסים, נראה שוויליאם עצמו לא יודע היכן זה, אך בעיניו החדות מנסה לקלוט היכן. 

לפתע נזכרתי- היכן המזוודה שלי??? 
הוא אמר לי שכבר הנחה את נהג המונית לשים הכל במלון, והכל כבר מוכן עבורנו.כל כך חכם. מזל. לא יכלתי למצוא יותר טוב ממנו. חשבתי לעצמי.  
לקחנו אוטובוס מקומי, ונסענו למלון שממוקדם על חוף הים. 

בקבלה בירכו אותנו לשלום, שאלו לשלומי, והבל בוי ליווה אותנו לחדר. חדר מספר 14. 
נכנסו לחדר הנקי והיפה. הרגשתי בבית. 
סוף סוף מצעים לבנים ונקיים ודמיינתי כבר את המקלחת החמה. 

נכנסתי למקלחת, הייתי דקות ארוכות מול זרם המים החמים שירד אליי.
וויליאם דפק, אך לא עניתי, הייתי בשלי, בחלומי, מנסה להתעלם מהכאבים ובפגיעות הגוף שעברתי בגלל התאונה במונית ביום שלפני. 
וויליאם נכנס. הביט בי המום. אני הבטתי בו, מנסה לפתוח את פי ולצעוק עליו לצאת החוצה, אבל שותקת. לא משמיעה קול. 

אני מביטה בו והוא לאט לאט מוריד את חולצתו, את מכנס הג'ינס שלבש ותחתוני הבוקסר השחורים ומתקרב אליי. 
אני עומדת, לא זזה, שותקת. הוא אחוז במותן שלי ומביט בי בתשוקה כיאלו ליבו מתפוצץ,  כיאלו מעולם לא נגע באף אישה. 
הוא אחז בראשי ומדביק את שפתיו לשפתיי, תוך כדי שהוא מוריד את ידיו, נוגע בשדיי ומצמיד אותי לקיר המקלחת. 
הוא ממשיך לנשק את צווארי, ויורד לאט לאט דרך השדיים לכיוון הבטן ומתעכב לנשק אותי באזור הפופיק. 
לאחר שהתרומם, נישק אותי, לקח סבון והחל לסבן אותי תוך כדי שהוא ממשיך לנשק את כל גופי, ואני? שותקת...
לאחר שסיים סגר את הברז והמים הפסיקו לזרום.
הוא לקח מגבת,הניח עליי, והרים אותי לכיוון המיטה. 
הניח אותי על המיטה ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה ועצמתי את עיניי. 
הרגשתי אותו עליי, על גופי, ממשיך ומנשק, משמיע קולות אנחה ורק רוצה ורוצה עוד....ואני? שותקת...עדיין כאובה מהתאונה. 
מנסה לפתוח את פי לומר לו "תפסיק", אבל עדיין שותקת...
אני מרגישה איך הוא מחדיר את איבר מינו לתוכי, רוצה שיפסיק, אבל נהנת...ושותקת. 
הוא ממשיך לדחוף את גופו בכוח, בעוצמה כה רבה.
אני מרגישה כאב, והנאה. הנאה וכואב....מנסה לצעוק לו תפסיק, אבל הקול לא יוצא מפי, ואני שותקת. 
חשבתי לעצמי שבמהירות כזאת הוא בטח יגמור מהר וכל זה יסתיים במהרה....אבל זה המשיך דקות ארוכות במהירות ובעוצמה שלא הכרתי קודם, אבל הוא עדיין לא גומר...
"stop it...please...stop" התחננתי, אבל הוא עדייין לא הפסיק. כיאלו לא שומע. בעולם אחר.
ביקשתי שוב ושוב....stop stop, הנחתי את ידיי על כפתיו וניסיתי למשוך אותו מעליי. 
הוא לא גמר. אבל הפסיק. 
ואני לא הפסקתי לבכות.... 
0 תגובות
אהבה בלתי אפשרית - הסיפור האמיתי
18/01/2018 13:58
Shir
אהבה, בגידה, אהבה בלתי אפשרית, כאב
התאהבתי באפריקה. 
בהכי זר, השונה והלא מוכר- התאהבתי. 
האם האהבה הזאת אפשרית?

האם האהבה הזאת דמיונית?

כל מילה שלו פוגעת בליבי כמו חץ. הרבה זמן לא הרגשתי את ההרגשה הזאת, להיות כל כך אהובה, נחשקת, נערצת. 
מישהו שרוצה אותי כל כך, כמהה אליי באותו אופן שאני כמהה אליו. 
נושך שפתיו עד זוב דם משחושק בי. 
ואני בו. 
אז ארזתי מזוודה, קניתי כרטיס טיסה ונסעתי אליו.
 שעות על גבי שעות של טיסה. אני חושבת לעצמי, מה אני עושה? מה עשיתי?האם זה אמיתי?
המטוס נחת. 
הוא היה שם. חיכה לי בשדה התעופה שעות על גבי שעות. נחתתי בשעת לילה מאוחרת כל כך. אבל זה לא משנה, הוא עדיין חיכה שם.  
הבחין בי ישר מרדתי מהמטוס, חיוכו הלבן נצץ מן המרחקים, ואני התקרבתי במהירות וחייכיתי חיוך כה רחב שלא יכל לרדת מפני. 
הוא הושיט לי יד לשלום, ואני כמו בחלום שלי, נתתי לו חיבוק גדול במשך דקות ארוכות ולא עזבתי. 
הוא לקח את המזוודה שלי ונכנסתי למונית שהוזמנה מראש ונסענו. 
אני והוא, הלא מוכר, הזר, שמעולם לא ראיתי ולא פגשתי קודם, מחובקים כשראשי שעון על כתפו הימנית כיאלו אנחנו מכירים כבר שנים. 

עצמתי את עיניי, חולמת על המחר, על הים בצבע טורקיז והשמיים הכחולים.  
לפתע המונית רעדה, נשמע בום חזק, פקחתי את עיניי וראיתי שחצי מהמונית מרוסקת, ואני ממתינה.
הוא לידי, אוחז את ידי ומצטער כל כך, על שום דבר שהוא עשה.
באותו לילה מצאתי את עצמי בבית חולים במדינת עולם שלישי שנראה כמו חדר ישן, מעופש ומאולתר עם עובש שחור על הקיר. מחוברת למכשיר שנראה כמו אינפוזיה לחיבור נוזלים ומתחילה להילחץ שאולי המחטים שדחפו לי לווריד לא היו סטריליות ובטח כבר קיבלתי מחלות קשות יותר מהפגיעה ברכב. 

הוא עדיין היה שם. יושב לידי, מביט, מתבונן, נדהם מיופיי ומשחק בשיערי הארוך תוך שהוא מסדר אותו לאחור.
"אני כל כך אוהב אותך" הוא אמר לי, 
ואני הבטתי בעיניו ואמרתי לו "גם אני. באמת. כל כך." והרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום.

בעודי כואבת מהמכה, הבנתי שיש לי דימום פנימי שכנראה לא יעבור בקרוב. כאב לי כל כך. משככי הכאבים שנתנו לי שם, ואפילו הכדורים שלקחתי מישראל לא עזרו להפיג את הכאב הגופני. 
אבל בכל פעם כשהוא התקרב, הניח את ידו על ראשי, כמו קסם, נרגעתי. לא חשבתי על כלום, חוץ משמיים כחולים והים הטורקיז.

לפתע הוא רכן מעליי במהירות על מיטת הטיפולים, כיאלו רק אני והוא בעולם. נגע בבטן שלי והחל לאט לאט להעלות את ידיו, מתחת לחולצתי לכיוון השדיים שלי והחל לגעת בהם ובצורה רומנטית ,כשהוא מביט בעייני והניח את שפתיו על שפתיי, פתח את פיו והרגשתי את הלשון שלו מנסה להיאחז בשלי.
לאחר כמה שניות של נשיקה סוערת, הזזתי את ראשי לצד ימין.  
"בבקשה...תפסיק", ביקשתי ממנו. 
"זה מוקדם מידיי" אמרתי כמו ישראלית ממוצעת שמשחקת אותה קשה להשגה. 
הוא הפסיק, הלך אחרונית ורק שוב ליטף את ראשי וסידר את שיערי לאחור...

  



 
3 תגובות
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון